Uncategorized

בלוג נכה צהל

Spread the love

התלבטתי הרבה אם לכתוב את זה.
אחרי הרבה חשיבה אני חושב שחשוב שאני אחלוק את הסיפור שלי, גם כדי שאחרים יכירו וגם כדי שנכי צהל אחרים לא יתיאשו.
השם שלי הוא כמובן לא רועי ואני משתמש בשם בדוי כי אני מעדיף שהסיפור שלי ישמע במנותק מיתר הדברים.
אז, אני נפגעתי במהלך שירות המילואים שלי באחד המבצעים האחרונים של צה”ל.
הגעתי בשיא הקריירה שלי, היה לי מעמד והצלחות, היה לי קריירה גם בשירות המילואים, ובעיקר הייתי כבר עם משפחה וילדים שסומכים עלי.
נפגעתי במהלך שירות מבצעי במילואים אליהם נקראתי והתיצבתי בגאוה למרות הפחדים והחששות.
הפגיעה שלי היתה נראית לא רצינית (נפגעתי ללא דימומים או קטיעות ברוך ה’) ואפילו חזרתי אחריה להמשך הלחימה.
רק לאחר המבצע, כשחזרתי הביתה, הבחינו הסובבים אותי בשינוי בהתנהגות שלי.
מאדם רגוע ובשליטה, מבעל תומך ומכיל, מאבא מחבק ומפנק, ומעובד מסור ומשקיע, הפכתי להיות אדם לחוץ, צועק, בלתי מרוכז, לא חברותי ולא יציב.
היו לי פלשבקים של הפגיעה שלי, היו לי סיוטים, היתה לי הרגשה של חוסר שקט ומנוחה, והיו לי התקפי זעם וחרדה חוזרים.
בהתחלה אתה אומר לעצמך שזה בסדר, זה טבעי, אתה קרבי, התמודדת עם דברים מאתגרים בחיים וגם על זה תתגבר. אתה בטוח שהמחשבות שלך בשליטתך ושזה משהו חולף.
ואז לאט לאט דברים מתחילים להשתנות ולהסדק.
בבית, האשה והילדים מתחילים לתפוס קצת מרחק כי לא נעים להם הצעקות והחרדות (ברוך ה’ אני לא אלים ולא פגעתי פיזית באף אחד מהם).
בעבודה אתה מתחיל להסתכסך עם הבוסים, לריב עם קולגות, לא להספיק דברים בעבודה, לא מצליח להתרכז ובעיקר מפספס.
ואז מתחילים הפיטורין וההתפטרויות והחלפת מקומות העבודה.
אתה מוכר לעצמך שזה הליך טבעי, שזה הליך שינוי והתפתחות, אבל למטה למטה אתה מתחיל להבין שאולי משהו כבר לא כ”כ בסדר.
ואז מישהו מציב לך מראה. מנסיון ומסיפורים של חברים אני יכול לומר שזו בדרך כלל בת הזוג. אבל זה יכול להיות גם ההורים והאחים, חברים טובים, הבוס בעבודה או כל אדם אחר בעל אבחנה.
ואז אתה הולך בחוסר רצון לפגישה אחת עם פסיכולוג כדי לנסות ולהרגיע את החלומות, הסיוטים, הפלשבקים והחרדות.
אחרי פגישה או שתים ולאחר כמה שאלונים ומבחנים הוא אומר לך:
“אתה פוסט תראומתי”.
או יש לך חבלה בתר-חבלתית, או ptsd.
ואז אתה מתחיל טיפולים ובמקביל, פונה למשרד הבטחון, שאתה בטוח שידאג לך, שהרי הוא שלח אותך להלחם…
ואז המציאות נותנת לך סטירה…

אני אפסיק עכשיו כי זה קצת קשה ומציף לכתוב את הדברים האלה, אבל אשתדל לחזור בקרוב ולהמשיך את הסיפור הזה.

לאחי הנכים והפגועים- תהיו חזקים. אתם לא לבד.
בעיקר שתפו את הסיפורים שלנו כדי שאחרים ידעו שהם לא יחידים וישאבו כח.

Roi Cohen
Author: Roi Cohen

One thought on “בלוג נכה צהל

  1. שלום רועי (או מה שלא יהיה שמך האמיתי).
    אני רוצה לחזק את ידיך.
    יש גם עמותות שתומכות בנכי צה”ל, ואולי אתה מכיר אותן, כמו ארגון נכי צה”ל, אחים לחיים וכו’.
    תמשיך לספר את הסיפור שלך. בתקווה שזה יתן השראה גם לאחרים.

Leave a Reply

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support

Sign In

Register

Reset Password

Please enter your username or email address, you will receive a link to create a new password via email.

New Report

Close

Enable Notifications    OK No thanks